“רבי חנינא בן דוסא אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת” (אבות ג:ט)
חז”ל בפרקי אבות מלמדים אותנו יסוד גדול בנושא. רבי חנינא בן דוסא מדמה את מי שמעשיו מרובין מחכמתו לאילן ששורשיו מרובין ועליו מועטים, לעומת מי שחכמתו מרובה ממעשיו שדומה לאילן שעליו מרובים ושורשיו מועטים.
לפי דברים אלו מתבארים דברי שמאי במשנה “אמור מעט ועשה הרבה” – שהיסוד של מעשים מרובים מחכמה, הוא לא רק באופן כללי אלא גם באופן פרטני. בכל תחום למידה ישמור האדם על יחס כזה בו יעשה יותר ממה שידבר. ואז, “עשה תורתך קבע”, כלומר אזי התורה היא קבועה ויציבה כמו האילן עם השורשים המרובים.
אדם העמל בתורה באופן כזה, שמברר בכל מה שלומד היכן הוא אוחז מעשית ביחס למה שלמד, עליו נאמרו דברי חז”ל שמרגע שעמל בתורה אזי תורת השם נקראת תורתו. כי הוא מוצא את החיבור המיוחד שלו עם התורה בצורת עמל מיוחדת ופרגמטית, אשר יוצרת חיבור בין החכמה לבין החיים והמסע האישי המיוחד של האדם הלומד.
וזה מה שאמרו בני ישראל במתן תורה “נעשה ונשמע”, כלומר אנו נביא את דברי התורה לעשייה, ניצור את החיבור בין החכמה לבין המעשה, דרך העמל האישי והעבודה הייחודית של כל אחד, להטמיע את יסודות חכמת התורה בתוך מסע חייו הלכה למעשה.
ויש בזה עומק נוסף, שכל המעשים הנוגעים לגוף, כל מפגש וכל צומת בין יסודות החכמה הרוחנית הזכה של תורתנו הקדושה, לבין כל מה שנוגע לעולם החומר על מגוון מרכיביו, נדרשת שם עבודה לעשות את זה בטוב. כלומר החיבור הזה כלל לא מובן מאליו, דורש השקעה רבה ויש בו הרבה התנגשויות פוטנציאליות מובנות, ולכן “תיקון עולם העשייה חביב לפני הקדוש ברוך הוא”. עד כאן תוכן דבריו הנפלאים של ה’שפת אמת’ זצ”ל.
מה שאפשר להפיק מזה, לנו אנשי מעשה: מה גדולה ההזדמנות אשר אנו זוכים לה מתוקף היותנו אנשי מעשה החיים על פי התורה. יש לנו זכות נפלאה ליישם דברים אלו, ולזכור שכל חרדי בעולם המעשה כיום, הקובע עתים לתורה ופועל אקטיבית כדי שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו, ובוחר לראות כל הזמן היכן הוא מעשית ביחס למה שלומד, ומתקדם וצומח בנושא זה הוא ובני ביתו, חי ממש את האידיאל הזה של עמל בתורה וחיבור ייחודי בין התורה הזכה והרוחנית לעולם המעשה, וכמתק לשון ה’שפת אמת’ “וזה תיקון עולם העשייה החביב לפני הקב”ה”.
הדברים הללו חשובים תמיד ובפרט כעת לאחר חג מתן תורתנו, ללכת למשך כל השנה, עם ההכרה הנפלאה הזו, שיש לנו ערך מוסף ייחודי בהיבט הזה של החיבור לעמל התורה דווקא ממקומנו הייחודי כאנשי מעשה.
