היום יום הולדת

אחד האירועים הדומיננטיים בפרשתנו הוא מסיבת יום ההולדת של פרעה. מורי זקני הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק”ל היה רגיל לומר שיום הולדת היה מנהג שהתקיים רק אצל פרעה, וכך מובא גם בשם הגרי”ש אלישיב זצוק”ל (הערות למועד קטן כח.). מורי זקני התייחס ליום הולדת רק כשילד הגיע לגיל 12, בהיותו סמוך לגיל מצוות (וזכיתי לחוות זאת בעצמי).

רבי צדוק הכהן מלובלין כותב בליקוטי מאמרים (עמוד עח): רק הגויים חוגגים את יום לידתם, כפי שרואים אצל פרעה – לא אצל עם ישראל. לעומת זאת, ידועים דברי הבן איש חי (בשנה ראשונה פרשת ראה סעיף יז): “יש הנוהגים לעשות מיום הלידה יום טוב בכל שנה, וזה סימן יפה, וכך נוהגים בביתנו. שמעתי שבמקומות מסוימים עושים סעודה מדי שנה ביום ברית המילה, ומנהג יפה הוא שמצא חן בעיניי מאוד, אך לא נהגנו כך בביתנו. אני עצמי רק אומר תפילה מיוחדת ביום ברית המילה שלי”.

בספר אגרות סופרים (חלק א עמוד פג) מסופר על חגיגה גדולה שנערכה ליום הולדתה השמונים של אם רבי נתן אדלר, בהשתתפות בנה וכל תושבי העיר. ה’כתב סופר’ (שואל ומשיב יורה דעה סימן קמח) כותב לבנו על יום הולדתו החמישים: “הודיתי להשם יתברך בפני הציבור על שהחיינו וקיימנו, וסיימתי באותו יום מסכת פסחים”. בספר ‘החפץ חיים ופעלו’ מסופר שביום הולדתו התשעים סיים את חיבורו ‘בית ישראל’ וערך סעודה משפחתית.

במנהגי החתם סופר מובא שביום הולדתו, ז’ בתשרי, היה מסיים את לימוד החומש עם תלמידיו ומעניק לכל אחד מטבע לקניית לחמי חלב. התפארת ישראל בצוואתו מדגיש את חשיבות השלום במשפחה, העזרה ההדדית, והברכות לרגל שמחות, חגים וימי הולדת.

מסופר על הכתב סופר כי תלמיד מצא אותו בוכה ביום הולדתו ה-54. כששאל לסיבת בכיו, ענה: “דע לך, תלמידי היקר, היום יום הולדתי, ואני מהרהר במעשיי בחמישים וארבע שנותיי”. סיפור דומה מובא בשואל ומשיב מגדלות מרקחים על הגאון בעל ‘אמרי אש’, שנמצא בוכה בדמעות שליש ביום הולדתו השבעים, מתוך דאגה לדין וחשבון שיצטרך לתת.

בשואל ומשיב הלל אומר (אורח חיים סימן קלט) מאריך בביקורת על חגיגות יום הולדת, בטענה שזהו מנהג גויי, כמובא בעבודה זרה (דף ח. ודף י.).

אולם נראה שאין כאן מחלוקת אמיתית. הנצי”ב בעמק דבר מסביר: “יום הולדת את פרעה – עת שמחת לבו, ולעשות לו עונג בכל האפשר”. ההבדל מהותי: יום ההולדת של פרעה היה חגיגה ראוותנית, ועל כך הזהירו גדולי ישראל. מנגד, אפשר לציין את היום כהזדמנות לחשבון נפש, תפילה והודיה.

הבחירה בידינו – האם לחגוג כפרעה או ללכת בדרכם של גדולי ישראל.