לפני שנים אחדות, נסע אבי מורי הגה”צ רבי יצחק ירוחם שליט”א (יחזקהו ה’ וירפאהו), משגיח ישיבת קול תורה, במונית. במהלך הנסיעה שיתף הנהג בסיפור מרגש: “בעת שירותי בצבא, היינו בשטח מדברי, באוהלים. לפתע הופיע נחש ארסי גדול ונעמד מול אחד החיילים. כולנו היינו אחוזי בהלה ופחדנו לחייו של אותו חייל. אחד החיילים, צעק לעברו: “תקרא ‘שמע ישראל’, וה’ יעזור לך!”, וכך היה. מיד לאחר שסיים החייל לומר ‘שמע ישראל’, הנחש הסתובב ועזב את המקום. אותו חייל, שהנחש ניצב מולו, חזר בתשובה גמורה והפך לימים לרב בישראל”. בתגובה לסיפור, שאל אותו אבי מורי שליט”א: “ומה איתך?”, והלה השיב בחיוך: “אליי הנחש לא הגיע”.
פעמים רבות אנו עדים לסיפורי ניסים מרגשים ומעוררי השראה, אך משום שה”נחש” לא הגיע אלינו אישית, אנו ממשיכים בחיי השגרה ללא התבוננות עמוקה. בשעה שהקב”ה מחולל ניסים בעולם, יש לו כוונה ברורה בכך, כפי שנאמר בפרשת השבוע: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ (שמות ט, טז). הנצי”ב בפירושו מדגיש: “לא בשבילך לבד, אלא כדי שימלא כבוד שמי בכל הארץ. ובמה שתישארו בחיים, תהיו אתם מספרים בכל מקום את כל מה שאתם ראיתם”.
דוד המלך, בתפילתו, שואל ומתחייב: “מה בצע בדמי, ברדתי אל שחת? היודך עפר? היגיד אמיתך? למען יזמרך כבוד ולא ידום. לעולם אודך”. רעיון זה מהדהד גם בפסוקי ההלל: אם תתן לי חיים – אודה לך ואפרסם את שמך.
ב’ספר החיים’ (של אחיו של המהר”ל מפראג) מובא שכומר אחד שאל מדוע לא מוצאים נס שבו הקב”ה ריפא מחלות נפש, אלא רק מחלות גופניות. תשובתו הייתה: “מפני שמי שחולה בנפשו אינו יכול להכיר את הנס כאשר יבריא, כיוון שבשעת מחלתו לא היה בדעה צלולה. הקב”ה אינו עושה ניסים שאי אפשר להכיר בהם ולהודות עליהם, שכן מטרת הניסים היא שעם ישראל יודו לה’ על חסדיו”.
מאז פרוץ המלחמה הנוכחית, איבדנו מטובי בנינו. משפחות נהרסו, חיים נגדעו ואלפים רבים מתמודדים עם פציעות קשות. אולם לצד האובדן הכבד, איננו יכולים להתעלם מן הניסים העצומים המתחוללים סביבנו. די בקריאת התוכניות המקוריות של אויבינו – שנועדו לטבוח המונים מצפון, דרום ומרכז בבת אחת – כדי להתמלא צמרמורת. לנוכח זאת, ברור שהצלה זו, לצד מאות סיפורי ניסים נוספים, מעידה על יד ה’ המכוונת.
אך הבעיה הגדולה שלנו טמונה דווקא ב”כיפת הברזל” – במערכות ההגנה, היירוטים, האזעקות וחדרי הביטחון. כל אלו מטשטשים את הכרתנו בשדה הניסים שבו אנו חיים. מוטל עלינו להתבונן בניסים הגדולים המתרחשים סביבנו, גם אם כעת אנו נמצאים עדיין בשלב של “אין בעל הנס מכיר בניסו”. אל לנו להיות כאותו נהג מונית, שהנחש לא הגיע אליו ולכן לא התעורר לתשובה.
ומה מטרתם של כל הניסים הללו?
מסביר ה”ספורנו”: “כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לא). ורבים תשיב מעון”. ואולי זו הסיבה שיצר הרע משקיע מאמצים כה רבים להשכיח מאיתנו את הניסים העצומים שזכינו להם – כי ההכרה בניסים מובילה אותנו להתעוררות רוחנית ולחזרה בתשובה.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהתשובה של נהג המונית למשגיח ישיבת קול תורה ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
לפני שנים אחדות, נסע אבי מורי הגה”צ רבי יצחק ירוחם שליט”א (יחזקהו ה’ וירפאהו), משגיח ישיבת קול תורה, במונית. במהלך הנסיעה שיתף הנהג בסיפור מרגש: “בעת שירותי בצבא, היינו בשטח מדברי, באוהלים. לפתע הופיע נחש ארסי גדול ונעמד מול אחד החיילים. כולנו היינו אחוזי בהלה ופחדנו לחייו של אותו חייל. אחד החיילים, צעק לעברו: “תקרא ‘שמע ישראל’, וה’ יעזור לך!”, וכך היה. מיד לאחר שסיים החייל לומר ‘שמע ישראל’, הנחש הסתובב ועזב את המקום. אותו חייל, שהנחש ניצב מולו, חזר בתשובה גמורה והפך לימים לרב בישראל”. בתגובה לסיפור, שאל אותו אבי מורי שליט”א: “ומה איתך?”, והלה השיב בחיוך: “אליי הנחש לא הגיע”.
פעמים רבות אנו עדים לסיפורי ניסים מרגשים ומעוררי השראה, אך משום שה”נחש” לא הגיע אלינו אישית, אנו ממשיכים בחיי השגרה ללא התבוננות עמוקה. בשעה שהקב”ה מחולל ניסים בעולם, יש לו כוונה ברורה בכך, כפי שנאמר בפרשת השבוע: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ (שמות ט, טז). הנצי”ב בפירושו מדגיש: “לא בשבילך לבד, אלא כדי שימלא כבוד שמי בכל הארץ. ובמה שתישארו בחיים, תהיו אתם מספרים בכל מקום את כל מה שאתם ראיתם”.
דוד המלך, בתפילתו, שואל ומתחייב: “מה בצע בדמי, ברדתי אל שחת? היודך עפר? היגיד אמיתך? למען יזמרך כבוד ולא ידום. לעולם אודך”. רעיון זה מהדהד גם בפסוקי ההלל: אם תתן לי חיים – אודה לך ואפרסם את שמך.
ב’ספר החיים’ (של אחיו של המהר”ל מפראג) מובא שכומר אחד שאל מדוע לא מוצאים נס שבו הקב”ה ריפא מחלות נפש, אלא רק מחלות גופניות. תשובתו הייתה: “מפני שמי שחולה בנפשו אינו יכול להכיר את הנס כאשר יבריא, כיוון שבשעת מחלתו לא היה בדעה צלולה. הקב”ה אינו עושה ניסים שאי אפשר להכיר בהם ולהודות עליהם, שכן מטרת הניסים היא שעם ישראל יודו לה’ על חסדיו”.
מאז פרוץ המלחמה הנוכחית, איבדנו מטובי בנינו. משפחות נהרסו, חיים נגדעו ואלפים רבים מתמודדים עם פציעות קשות. אולם לצד האובדן הכבד, איננו יכולים להתעלם מן הניסים העצומים המתחוללים סביבנו. די בקריאת התוכניות המקוריות של אויבינו – שנועדו לטבוח המונים מצפון, דרום ומרכז בבת אחת – כדי להתמלא צמרמורת. לנוכח זאת, ברור שהצלה זו, לצד מאות סיפורי ניסים נוספים, מעידה על יד ה’ המכוונת.
אך הבעיה הגדולה שלנו טמונה דווקא ב”כיפת הברזל” – במערכות ההגנה, היירוטים, האזעקות וחדרי הביטחון. כל אלו מטשטשים את הכרתנו בשדה הניסים שבו אנו חיים. מוטל עלינו להתבונן בניסים הגדולים המתרחשים סביבנו, גם אם כעת אנו נמצאים עדיין בשלב של “אין בעל הנס מכיר בניסו”. אל לנו להיות כאותו נהג מונית, שהנחש לא הגיע אליו ולכן לא התעורר לתשובה.
ומה מטרתם של כל הניסים הללו?
מסביר ה”ספורנו”: “כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לא). ורבים תשיב מעון”. ואולי זו הסיבה שיצר הרע משקיע מאמצים כה רבים להשכיח מאיתנו את הניסים העצומים שזכינו להם – כי ההכרה בניסים מובילה אותנו להתעוררות רוחנית ולחזרה בתשובה.
