לפני מספר שנים התארח הראשון לציון רבי שלמה משה עמאר שליט”א בישיבתנו, והתעניין בנוסח התפילה הנהוג. כששמע שאין נוסח קבוע וכי הכול תלוי בשליח הציבור העולה לתפילה, הוא התרגש מאוד ואמר: “בטוחני שהמשיח יגיע מתוך בית מדרש זה, שהרי כשיגיע, אם יהיה אשכנזי וייכנס לבית מדרש ספרדי, לא יוכל להתפלל שם, וכן להיפך. רק במקום שיש בו את כל הנוסחאות הוא ירגיש בנוח”.
שנות הגלות עשו את שלהן. עדות שונות לצד מנהגים והלכות עם חילוקי דעות לכאן ולכאן. אך בבוא ימים אלו של בין המצרים, עלינו להעמיק את התובנה שצורה זו היא חלק מהגלות ולא חלק מהגאולה. הבדלי עדות הינם סממן של קיבוץ גלויות רק אם הם מובילים בסופו של דבר לאחדות וחיבור. אך אם כל קהילה קדושה מתקבעת במנהגיה (אלו שאינם כתובים בשו”ע!) וכולם רואים בכך הליך רצוי, הרי זוהי גלות בתפארתה בלגיונו של מלך.
ההבדלים בין אשכנזים, ספרדים, תימנים וכו’ הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. חלקנו אפילו אינם שמים לב לשפה המרעילה בה הם משתמשים, כביכול הם נעלים על אחרים. וכאשר תעיר להם על כך, תשמע רצף של בדיחות עלובות המצדיקות בדרכי ליצנות את התנהגותם.
אין ספק כי אותו היום שבו נוכל להיות עם אחד ומאוחד ללא הבדלי עדות, יהיה יום בשורה ויום של גאולה. ככל שנרבה בהתנהגות זו מתוך הבנה שאין זה מעשה הראוי לשבח מיוחד, אלא זוהי הצורה של היהודי האותנטי שניתנה לו התורה, כך נזכה לראות בבניין ירושלים. וחלילה להיפך.
בסוף פרשת מסעי אנו נתקלים שוב בסיפור חלוקת הארץ לשבטים וטענת בנות צלפחד. לרש”ר הירש היה חשוב להזכיר לנו שמציאות זו איננה סוף פסוק ולא האידיאל האלוקי לגרום לפירוד ולהתכנסות בתוך השבטים, דווקא שנייה לפני שאנו מסיימים את ספר במדבר ומתחילים את ספר דברים שיביאו אותנו לשמחת תורה.
“אחרי שמת הדור הראשון של באי הארץ, נתבטלה אותה הגבלת נישואין בין השבטים והסמכות הלאומית של התורה הכריזה על כך ביום חמישה עשר באב. יום זה, ‘שהותרו שבטים לבוא זה בזה’, נקבע ליום טוב לדורות והיו עורכים בו חגיגות עממיות”.
בספר “שפתי צדיק” על ט”ו באב הוסבר עיקרון זה בצורה נפלאה (אמנם על שבט בנימין, אך נכון לגבי כל סיבות השמחה של ט”ו באב): “אף שהיה להם טעם על מה שנאסר בתחילה, מכל מקום עכשיו הותרו. משמע שהשיגו באותו יום דעת גדולה יותר ממקודם, וראו שיותר טוב לקרב אותם, אף שמתחילה היה נדמה להם שהתרחקות טובה יותר. מכל מקום, כשבאו לדעת השלמות ראו שטוב לקרב אותם. וזה היה היום טוב שזכו לדעת השלמה, והעיקר הוא אהבת ישראל וזה מקור הגאולה. וכמו שכתוב ‘גלה עמי מבלי דעת’, שכל עיקר הגלות היה זה שניטל מהם הדעת, וכשזכו לדעת יזכו לגאולה גם כן”.
עלינו לזכור כי האחדות היא המפתח לגאולה. בימים אלו של בין המצרים, כאשר אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, חשוב שנפנים את הלקח ונפעל לקירוב לבבות. עלינו לראות את היופי והייחודיות שבכל עדה ומנהג, ובמקום להתבדל ולהתפלג, עלינו ללמוד זה מזה ולהעשיר את עולמנו הרוחני.
הבה נתחיל בצעדים קטנים: להתארח בקהילות שונות משלנו, ללמוד על מנהגיהן, להקשיב בכבוד לדעות שונות בהלכה. נזכור כי “אלו ואלו דברי אלוקים חיים”, וכי דווקא מתוך הגיוון וההבדלים ניתן ליצור הרמוניה מופלאה.
ככל שנרבה באהבת חינם ובקבלת האחר, כך נקרב את הגאולה. יהי רצון שנזכה לראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו, בית שיאחד את כל עם ישראל על שבטיו ועדותיו.
