ר’ שרגא פייבל פרנק היה דמות מופת ומודל לחיקוי בקרב הקהילה היהודית במזרח אירופה של סוף המאה ה-19. הוא התפרסם כסוחר עורות אמיד ומצליח, אך יותר מכל היה ידוע כאדם אציל נפש בעל מידות תרומיות, שהקפיד על יושר ויראת שמים בכל מעשיו. לא לחינם זכה להיות חותנם של שני גדולי תורה נודעים – ר’ משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלבודקה, ור’ איסר זלמן מלצר.
יום אחד, בעיצומו של יום עבודה שגרתי, נפתחה דלת חנותו של ר’ שרגא פייבל ופנימה צעד סוחר יהודי מעיר אחרת, עם הבעה נרגשת על פניו. הוא ניגש היישר לדלפק, לחץ את ידו של ר’ שרגא פייבל בחום ופתח בלי אריכות מילים: “באתי במיוחד מרחוק כדי לעשות אצלך עסקה גדולה. שמעתי שאתה הסוחר המומלץ ביותר בתחום העורות. אני צריך כמות עצומה של עורות איכותיים בדחיפות, בשביל פרויקט תפירה חשוב לצבא. אני מוכן לשלם במזומן ולקחת הכל היום. רק אנא, תן לי הנחה משמעותית, לאור הכמות הגדולה במיוחד שאני קונה”.
ר’ שרגא פייבל קיבל את פניו של הסוחר בחביבות, אך לא מיהר להסכים לבקשתו. הוא התבונן בו ברוגע ואמר בקול שקט אך החלטי: “אני מוכן למכור לך כל כמות של עורות שתרצה, וב”ה יש לי מספיק מלאי איכותי כדי לספק את צרכך. אבל דע לך שיש לי כלל ברזל – אני קובע מחיר הוגן לסחורה, שמשאיר בידי רווח קבוע של אחוז מסוים, ואני לא מוריד ממנו. לעולם אינני עומד על המקח או נותן הנחות, לא משנה מי הקונה וכמה הוא רוצה לקנות. זה המחיר, קח או לֵך”.
עיניו של הסוחר נפערו בתדהמה. “אבל אדוני! מדובר בעסקת ענק, בסכומי עתק! בוודאי מגיע לי איזה אחוז הנחה, ולו סמלי! כך נהוג בכל מקום”.
אך ר’ שרגא פייבל נשאר איתן בעמדתו. הוא חייך אל הסוחר וענה בנועם: “אני מבין את ציפיותיך, אבל זה פשוט לא איך שאני עובד. המחיר שלי הוגן, לא גבוה ולא נמוך מדי, וכך אני מוכר לכולם. זה עיקרון מסחרי ומוסרי כאחד מבחינתי. אם זה לא מתאים לך, אתה מוזמן לנסות לקנות במקום אחר, יש עוד סוחרי עורות טובים בעיר”. הוא שלף גיליון ועט, רשם במהירות כמה שמות וכתובות והגיש לסוחר את הדף. “קח, כאן יש לך רשימה של כמה מתחרים שלי, אולי תמצא אצלם מחיר שייראה לך יותר אטרקטיבי”.
הסוחר המופתע והמבולבל קיפל את הפתק, הכניס לכיסו והסתובב ללכת, לא לפני שמלמל לעצמו “סוחר משונה!”. הוא החל לעבור מחנות לחנות כדי לברר מחירים ולמצוא לעצמו עסקה טובה יותר. אלא שככל שסבב בין הסוחרים, הופתע לגלות שהמחירים אצל כולם דומים למדי, ושל ר’ שרגא פייבל אפילו נמוך במקצת ביחס לאחרים!
הוא חזר על עקבותיו אל החנות, הפעם עם בושה קלה על פניו. “כבוד הרב”, פנה אל ר’ שרגא פייבל, “אני מוכן לקנות אצלך את כל הכמות במחיר שנקבת, בלי הנחות, כפי שביקשת. ראיתי שהתנאים שלך בכל זאת הכי טובים בסביבה”.
אבל מה גדולה הייתה אכזבתו כשר’ שרגא פייבל פנה אליו ואמר: “שמע, אני אכן אמכור לך את העורות כפי שסיכמנו, אבל לא במחיר שדרשתי קודם. אני רוצה לתת לך עכשיו בכל זאת את ההנחה שרצית מלכתחילה”.
“מה?”, קרא הסוחר בתמיהה עצומה. “אבל בעצמך סירבת נחרצות לתת לי הנחה גם כשאיימתי ללכת לקנות במקום אחר! ועכשיו, אחרי שעשיתי סיבוב, נוכחתי לדעת שאתה הכי זול ממילא וחזרתי מוכן לשלם לך מחיר מלא, אתה פתאום רוצה להוריד את המחיר? אני לא מבין!”.
ר’ שרגא פייבל חייך את חיוכו האבהי והסביר ברוגע: “אחרי שיצאת מהחנות המשכתי לחשוב על העניין. הגעתי למסקנה שבכל זאת הכמות שאתה קונה היא יוצאת דופן בגודלה. גם עם ההנחה שדרשת הייתי יוצא ברווח יפה מהעסקה. אולי לא הייתי צריך להיות כל כך נוקשה ולהתעקש על המחיר הרגיל במקרה חריג כזה”.
פניו של הסוחר הביעו תדהמה מהולה בהערכה. אבל ר’ שרגא פייבל טרם סיים. קולו רעד מעט מהתרגשות כשהמשיך: “אתה מבין, כשאתה חזרת עכשיו מוכן לקנות במחיר שדרשתי, הרגשתי שאני חייב לנהוג לפי מה שחשבתי והחלטתי בליבי קודם. הרי דוד המלך עליו השלום אומר בתהילים: ‘הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו’. ואנחנו אומרים בכל בוקר בתפילה: ‘לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו’. אלו לא סתם מילים יפות, זו הדרכה לחיים שאני משתדל לקיים. אז אם הגעתי בליבי למסקנה שצריך הייתי לתת לך הנחה, אני מרגיש מחויב לעמוד בזה למרות ששינית את דעתך ואתה מוכן עכשיו לשלם את הסכום המקורי”.
