בבבא מציעא (קח.) למדנו כי תלמידי חכמים פטורים מלהשתתף בתשלומים שנועדו לבניית חומות העיר בכדי למנוע כניסה של ‘צבא שונאים לעיר’. זאת מכיוון ש’רבנן לא בעי נטירותא’ (תרגום: תלמידי חכמים לא צריכים שמירה, יש לציין כי בלשונות הפוסקים נראה כי מאחורי טעם זה יש טעמים נוספים לפטירת ת”ח מתשלום מס, ואכמ”ל). הסוגיה המלאה נמצאת במסכת בבא מציעא (ח.), ואכן מדובר בהלכה כללית ומוסכמת כי תלמידי חכמים פטורים ממס, הדבר נפסק בשולחן ערוך במקומות שונים. שיטת הרמ”א היא כי הדבר תלוי במנהג, והיו מקומות שנהגו לגבות מס מתלמידי חכמים, אך הפוסקים המאוחרים העמידו סייגים גם לדברי הרמ”א. סוגיית מעמדם של תלמידי חכמים אקטואלית בימים סוערים אלו, ואינני בא לדון בסוגיה זו למעשה, כי אם להעיר ארבע הערות שלדעתי יש בהן ערך לחיינו.
- נטיית רוב ככל הפוסקים, מהראשונים ועד האחרונים, לקבוע כי הגדרת תלמיד חכם שתורתו אומנתו לעניין פטור ממסים כוללת גם תלמיד חכם שעובד לפרנסתו, וזאת בתנאי שבכל זמן פנוי מעיסוקיו הכלכליים הוא יושב ולומד. וכלשון הרא”ש (כלל טו סימן ח’) “כי יפה ת”ת עם דרך ארץ, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, ובכל עת לבו על גרסתו, ובגמר מלאכתו חוזר מיד לבית מדרשו, והוא נאה דורש ונאה מקיים, ולא סאני שומעניה (אין עליו שמועות רעות, ש”ט) – הרי הוא בכלל רבנן (תלמיד חכם)”. מעניין לציין, כי רבים מהפוסקים סבורים כי גם תלמיד חכם שעובד קצת מעבר לכדי חייו, ודואג לכך שיהיה לו כסף לחתן את בנותיו ולהוצאות חירום, הרי הוא בכלל תלמיד חכם שפטור מן המס [ואולם, ראו שיטת ספר חסידים (תתר”ט) והמאירי (ב”ב ח’ א’)].
- הכלל בגמרא ובהלכה הוא כי יש על החכמים להשתתף במסים הדרושים לצרכי העיר כמו ‘תקון הדרכים והרחובות’ (לשון הרמב”ם שכנים ו ו’) אך לא במסים הדרושים לשמירת העיר. ולכן מתעוררת השאלה, האם במקרה שכבר התרחשה גניבה או אירוע בטחוני, וכעת יש צורך לתפוס הגנבים או לסלק את צבא השונאים. האם פעולה מעין זו נחשבת כ’שמירה’ מפני אירוע עתידי שבו חכמים פטורים, או שמא – וכפי שמסתבר – שבמקרה כזה מדובר במס הקרוב יותר לשמירה על תפקוד תקין של העיר שבו גם החכמים חייבים מעיקר הדין. מעניין לציין בהקשר זה, כי בספר חשוקי חמד (בבא מציעא קח) הביא בשם הרב אלישיב ז”ל כי אם יש כבר מכת גניבות בעיר, הרי שגם על החכמים להשתתף בתשלום (ראה שם, שהרב זילברשטיין הציע טעם אחר לפסיקתו של הרב, ויל”ע).
- כל קורא בן זמננו שחי במדינת ישראל שאל את עצמו במהלך קריאת השורות הללו, אם אכן נפתור כל מי שתורתו אומנתו (ונלך על הפרשנות המרחיבה, ש”ט) הרי שנמצא ערים שלימות שבהם כמעט ולא יהיו משלמי מסים. וגם ברמה הלאומית, לא נצליח לאורך ימים לקיים את הוצאות הבטחון אם כל אחד יטען שתורתו אומנתו. ואכן מי שהעלה תהייה זו לראשונה, היה החזון איש (בבא בתרא ה’ י”ח) שפעל בבני ברק שקרובה להיות ‘עיר שכולה תלמידי חכמים’. החזון איש נוטה לומר כי במקרה כזה הרי שתלמידי החכמים ייאלצו לממן את החומה מכיסם (לחזו”א ברור – כי על אף ש’חכמים לא צריכים שמירה’, הרי שמדובר באמירה רוחנית ומשפטית, ומבחינה מעשית, אין החכמים יכולים להסתמך על הנס). החזו”א אף מוסיף מעבר לכך, ואומר שבמקרה שאם יפטרו את תלמידי החכמים מהמס זה יטיל על שאר האוכולסיה נטל מס שיגרום להם לעזוב ולקשיים בפרנסה, הרי שבני העיר לא מחוייבים לשלם את חלקם של תלמידי החכמים.
- הרדב”ז (חלק ב’ סימן תשנ”ב) כותב שלמרות שאין מחלוקת שתלמידי חכמים פטורים ממסים של שמירה הרי “שאם החכמים המה מהצועקים להעמיד שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא והבעלי בתים טוענין אין אנו צריכים שמירה אם לא יסייעו כולם, וכ”ש כשנתרבו הגניבות בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם, הרי שבכי האי גוונא (במקרים כאלו, ש”ט) אין ספק שחייבים התלמידי חכמים לסייע עמהם”. כלומר, במקרה שהקריאה להגדלת הוצאות הבטחון מגיעה מתלמידי החכמים או בגלל תלמידי החכמים, הרי שלדעת הרדב”ז, במקרים אלו אין ספק שגם עליהם לקחת חלק בתשלומי המסים הללו.
(ישנם עוד פרטים רבים הדורשים בירור והארכה. הרוצה להעמיק עוד, יעיין בתשובת ציץ אליעזר (ב כה), ובתשובת יביע אומר (ז, חושן משפט י).
