כהורים, לעתים מבלי משים, אנו עלולים לתרום להתפתחות של הרגלי אכילה בעייתיים, כמו אכילה רגשית. אכילה רגשית מתרחשת כאשר אנשים אוכלים בתגובה לרגשות שליליים כמו מתח, שיעמום או עצב, במקום מתוך רעב פיזיולוגי אמיתי. הרגל זה עלול להוביל להשמנה ולבעיות בריאותיות בטווח הארוך.
הפסיכואנליטיקאי הידוע דונלד ויניקוט, חקר וגילה שאנשים נוטים לפצות על חסכים רגשיים מסוגים שונים ומשונים באמצעות אוכל. כשצרכים בסיסיים כמו אהבה, הקשבה, חיבוקים, הערכה ותחושת ביטחון אינם נחווים במידה מספקת, ילדים (וגם מבוגרים) עשויים לפנות לאוכל כתחליף. האוכל הופך למקור של נחמה ותחושת ביטחון זמנית.
הנטייה להציע אוכל כפיצוי או נחמה מתחילה כבר בינקות. כשתינוק בוכה או מביע אי-נוחות, התגובה האינסטינקטיבית של אמו היא לעתים קרובות להאכיל אותו בצמוד אליה. בשלב זה, יש ערבוב טבעי בין סיפוק צרכים פיזיים ורגשיים – האכילה והקרבה לאם מהווים מקור של נחמה ותחושת ביטחון. אולם, אם הדפוס הזה ממשיך ללא הבחנה, הילד עלול ללמוד לקשר בין אוכל לנחמה רגשית גם בהמשך חייו. לכן, חשוב שההורים ילמדו להבחין בין רעב פיזי לצרכים רגשיים, ויענו לכל אחד בנפרד – אוכל לרעב; וחיבה, תשומת לב ומגע לצרכים הרגשיים.
במקום בו קיימות דרישות גבוהות מהילדים (גם רוחניות) קל במיוחד להתפתות להשתמש באוכל כפיצוי על חוסר זמן איכות עם הילדים. כשאנחנו עסוקים מאוד אנו עלולים להציע אוכל כדרך מהירה להרגיע או לשמח את הילד, במקום להקשיב לו או לבלות איתו. אולם, זוהי מלכודת שעלולה להוביל לבעיות בטווח הארוך.
אז מה עושים כדי להתמודד עם אכילה רגשית אצל ילדינו?
מודעות ופתיחות לרגשות: עודדו את הילדים לזהות ולבטא את רגשותיהם. למדו אותם שכל הרגשות לגיטימיים ושיש דרכים להתמודד איתם, בריאות יותר מאשר אכילה. למדו את הילדים לבקש חיבוק או שיחה, אפילו לשתות תה מרגיע ומווסת (במקום לאכול דברים לא בריאים). בנוסף, צרו סביבה בה הילדים מרגישים בנוח לשתף ברגשותיהם ובקשייהם. האזינו להם בקשב וללא שיפוטיות.
דוגמה אישית: ילדים לומדים מהתנהגות ההורים. דברו על זה ש”בא לכם” כרגע לאכול “רגשית”, ואתם עושים מאמץ להתגבר.
ארוחות מסודרות: הקפידו על ארוחות מסודרות בזמנים קבועים. זה יוצר תחושת ביטחון. ודאו עם הצוות החינוכי שילדכם אוכל כמו שצריך בבית הספר ותחסכו התנפלות (רגשית) בהגעה הביתה.
מזון בריא: הקפידו על תזונה מאוזנת עם מגוון של מזונות בריאים. קשה מאוד להתמודד ברגע קשה מול ממתקים וסוכר זמין.
פעילות גופנית: עודדו פעילות גופנית קבועה, שיכולה לסייע בוויסות רגשות ובשיפור הבריאות הכללית. זה גם יתרום לרוחניות של המתבגרים.
חבקו כמה שיותר: יש משפחות שבהן החיבוקים נגמרים בגיל הקטן. להיפך, מתבגרים חייבים הרבה חיבוקים. אל תתקמצנו.
השקיעו בדחיית סיפוקים: זו מיומנות קריטית שכתבתי עליה בעבר. ניתן לחזק אותה מאוד כהורים.
הפרדה בין אוכל לרגשות: נסו לא להשתמש באוכל כפרס, כעונש או כנחמה. במקום זאת, תנו מענה ישיר לצרכים הרגשיים של הילד, כמו חיבוק, שיחה או פעילות משותפת.
מוסחות: הימנעו מאכילה מול פלאפון או תוך כדי דברים אחרים. כשאנחנו אוכלים ועושים עוד משהו – הבטן אוכלת אך המוח לא. מופרעי קשב עלולים ליפול בזה במיוחד.
לא להזיק: היזהרו מאוד מיצירת הפרעות אכילה הפוכות (ל”ע) כתוצאה מהערות על מראה וכדומה. המטרה היא להיות בריאים ולא להיות רזים.
ובחרת: ברגע האמת כשאתם או ילדיכם הולכים ליפול לאכילה רגשית, יש רק שיטה אחת שיכולה לסייע – לעצור ולזכור שגם ברגע הזה יש לנו בחירה אם ליפול או לדחות סיפוקים. זה עובד.
בהדרכת ילדנו להתמודד עם רגשותיהם בדרכים בריאות, אנו מאפשרים להם לפתח גוף ונפש בריאים, המוכנים לעבודת ה’ מתוך שמחה ושלמות.
בהצלחה!
גילוי נאות: גם הכותב מתמודד עם אכילה רגשית (-:
